מרגרה הוא ריקוד דתי ותרבותי הנקרא על שם אלת הריקוד מרגרה שהייתה כל כך מפורסמת שיש אנשים שהעמידו פנים בפניה שראו אותה.

מרגרה היא סוג של ריקוד תיאטרון קקאק (איכותי) שהתפתח בבאלי, אינדונזיה מאז שנות ה-30. רקדנים בדרך כלל לובשים מסכות, מציגים בעלי חיים, יצורים מיתיים, יצורים רוחניים או אפילו אלים ואלות. תמונות יכולות לתאר אלוהויות הינדו-בודהיסטיות כמו ברהמה ושיווה וכן אלוהויות באלינזיות כמו רנגדה וסמר.

רקדנים יתחפשו לאחת מהתמונות הללו, ויבצעו תנועות פולחניות. עם גלימותיהם ההדוקות הזורמות החוצה מהמרפקים כדי לסמל את נוצות הטווס ועם צעדיהם האיטיים המכוונים עם תנועות רגלים כפופות למחצה מובילות רגל המייצגות את ריקוד העורבים; אפשר באמת להבין איך הרקדנים האלה שקועים בטקס.

מרגרה היא צורת ריקוד המאופיינת בהזזת ירכיים ושימוש בישבן להשמעת מוזיקה. https://tkescorts.com/

המטרה העיקרית של ריקוד מרגרה היא לייצר מצבי רוח רכים ומרשימים. שירים מושמעים לאנשים רוקדים ככלי המחקה קולות ותופים עם קצב מוגבר שנשמעים תוססים יותר משירים אחרים המושמעים לריקודים אחרים.

ריקוד מרגרה הוא ריקוד שפותח בשנות הארבעים של המאה הקודמת. בתחילה, הריקוד הזה הופיע בגלל שאנשים רבים לא יכלו להרשות לעצמם ללכת לכנסייה ככל שהם היו רוצים בגלל המלחמה שהתרחשה. הדבר הייחודי העיקרי בריקוד מרגרה הוא שהוא כולל מחיאות כפיים והיעדר מובהק של פולחן אילם. הוא בוצע באופן מסורתי במרווחים של 45 דקות בין הצהריים לשקיעה ב-15 לחודש, במקביל למצוות התענית הקתולית. השנה הושם דגש ספציפי על מחיאות כפיים על מנת לגרום להן להרגיש נגישות לאנשים בעלי יכולת שונה, ותיקי סגנון לטיני חסרי רושם, וכדי להימנע מתלונות רעש מוגזמות של חברי כנסייה שאינם רוצים שהפולחן שלהם יופסק.

מרגרה זוכה לפופולריות בקרב כנסיות בעיקר באמריקה הלטינית, אך יש לה חסידים בינלאומיים רבים. מחיאות כפיים נפוצות בחגיגות מסוג זה ולא צריך להיות יותר מ-30 דקות עם ריקוד או מחיאת כפיים בבת אחת, מתן